R. Saadia Gaon Commentary Yeshayahu 19 – ר' סעדיה גאון פירוש ישעיהו יט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) מַשָּׂ֖א מִצְרָ֑יִם הִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜הי״י֜ רֹכֵ֨ב עַל⁠־עָ֥ב קַל֙ וּבָ֣א מִצְרַ֔יִם וְנָע֞וּ אֱלִילֵ֤י מִצְרַ֙יִם֙ מִפָּנָ֔יו וּלְבַ֥ב מִצְרַ֖יִם יִמַּ֥ס בְּקִרְבּֽוֹ׃ (ב) וְסִכְסַכְתִּ֤י מִצְרַ֙יִם֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְנִלְחֲמ֥וּ אִישׁ⁠־בְּאָחִ֖יו וְאִ֣ישׁ בְּרֵעֵ֑הוּ עִ֣יר בְּעִ֔יר מַמְלָכָ֖ה בְּמַמְלָכָֽה׃ (ג) וְנָבְקָ֤ה רוּחַ⁠־מִצְרַ֙יִם֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲצָת֖וֹ אֲבַלֵּ֑עַ וְדָרְשׁ֤וּ אֶל⁠־הָֽאֱלִילִים֙ וְאֶל⁠־הָ֣אִטִּ֔ים וְאֶל⁠־הָאֹב֖וֹת וְאֶל⁠־הַיִּדְּעֹנִֽים׃ (ד) וְסִכַּרְתִּי֙ אֶת⁠־מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד אֲדֹנִ֣ים קָשֶׁ֑ה וּמֶ֤לֶךְ עַז֙ יִמְשׇׁל⁠־בָּ֔ם נְאֻ֥ם הָאָד֖וֹן יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָאֽוֹת׃ (ה) וְנִשְּׁתוּ⁠־מַ֖יִם מֵֽהַיָּ֑ם וְנָהָ֖ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃ (ו) וְהֶאֶזְנִ֣יחוּ נְהָר֔וֹת דָּלְל֥וּ^א וְחָרְב֖וּ יְאֹרֵ֣י מָצ֑וֹר קָנֶ֥ה וָס֖וּף קָמֵֽלוּ׃ (ז) עָר֥וֹת עַל⁠־יְא֖וֹר עַל⁠־פִּ֣י יְא֑וֹר וְכֹל֙ מִזְרַ֣ע יְא֔וֹר יִיבַ֥שׁ נִדַּ֖ף וְאֵינֶֽנּוּ׃ (ח) וְאָנוּ֙ הַדַּיָּגִ֔ים וְאָ֣בְל֔וּ כׇּל⁠־מַשְׁלִיכֵ֥י בַיְא֖וֹר חַכָּ֑ה וּפֹרְשֵׂ֥י מִכְמֹ֛רֶת עַל⁠־פְּנֵי⁠־מַ֖יִם אֻמְלָֽלוּ׃ (ט) וּבֹ֛שׁוּ עֹבְדֵ֥י פִשְׁתִּ֖ים שְׂרִיק֑וֹת וְאֹרְגִ֖ים חוֹרָֽי׃ (י) וְהָי֥וּ שָׁתֹתֶ֖יהָ מְדֻכָּאִ֑ים כׇּל⁠־עֹ֥שֵׂי שֶׂ֖כֶר אַגְמֵי⁠־נָֽפֶשׁ׃ (יא) אַךְ⁠־אֱוִלִים֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן חַכְמֵי֙ יֹעֲצֵ֣י פַרְעֹ֔ה עֵצָ֖ה נִבְעָרָ֑ה אֵ֚יךְ תֹּאמְר֣וּ אֶל⁠־פַּרְעֹ֔ה בֶּן⁠־חֲכָמִ֥ים אֲנִ֖י בֶּן⁠־מַלְכֵי⁠־קֶֽדֶם׃ (יב) אַיָּם֙ אֵפ֣וֹא חֲכָמֶ֔יךָ וְיַגִּ֥ידוּ נָ֖א לָ֑ךְ וְיֵ֣דְע֔וּ מַה⁠־יָּעַ֛ץ יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת עַל⁠־מִצְרָֽיִם׃ (יג) נֽוֹאֲלוּ֙ שָׂ֣רֵי צֹ֔עַן נִשְּׁא֖וּ שָׂ֣רֵי נֹ֑ף הִתְע֥וּ אֶת⁠־מִצְרַ֖יִם פִּנַּ֥ת שְׁבָטֶֽיהָ׃ (יד) יְהֹוָ֛הי״י֛ מָסַ֥ךְ בְּקִרְבָּ֖הּ ר֣וּחַ עִוְעִ֑ים וְהִתְע֤וּ אֶת⁠־מִצְרַ֙יִם֙ בְּכׇֽל⁠־מַעֲשֵׂ֔הוּ כְּהִתָּע֥וֹת שִׁכּ֖וֹר בְּקִיאֽוֹ׃ (טו) וְלֹא⁠־יִהְיֶ֥ה לְמִצְרַ֖יִם מַעֲשֶׂ֑ה אֲשֶׁ֧ר יַעֲשֶׂ֛ה רֹ֥אשׁ וְזָנָ֖ב כִּפָּ֥ה וְאַגְמֽוֹן׃ (טז) בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִהְיֶ֥ה מִצְרַ֖יִם כַּנָּשִׁ֑ים וְחָרַ֣ד׀ וּפָחַ֗ד מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ יַד⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר⁠־ה֖וּא מֵנִ֥יף עָלָֽיו׃ (יז) וְ֠הָיְתָ֠ה אַדְמַ֨ת יְהוּדָ֤ה לְמִצְרַ֙יִם֙ לְחׇגָּ֔א כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יַזְכִּ֥יר אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו יִפְחָ֑ד מִפְּנֵ֗י עֲצַת֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת אֲשֶׁר⁠־ה֖וּא יוֹעֵ֥ץ עָלָֽיו׃ (יח) בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִהְיוּ֩ חָמֵ֨שׁ עָרִ֜ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם מְדַבְּרוֹת֙ שְׂפַ֣ת כְּנַ֔עַן וְנִשְׁבָּע֖וֹת לַיהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֑וֹת עִ֣יר הַהֶ֔רֶס יֵאָמֵ֖ר לְאֶחָֽת׃ (יט) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּמַצֵּבָ֥ה אֵצֶל⁠־גְּבוּלָ֖הּ לַֽיהֹוָֽהי״יֽ׃ (כ) וְהָיָ֨ה לְא֥וֹת וּלְעֵ֛ד לַיהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּֽי⁠־יִצְעֲק֤וּ אֶל⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ מִפְּנֵ֣י לֹחֲצִ֔ים וְיִשְׁלַ֥ח לָהֶ֛ם מוֹשִׁ֥יעַ וָרָ֖ב וְהִצִּילָֽם׃ (כא) וְנוֹדַ֤ע יְהֹוָה֙י״י֙ לְמִצְרַ֔יִם וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֛יִם אֶת⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְעָֽבְדוּ֙ זֶ֣בַח וּמִנְחָ֔ה וְנָדְרוּ⁠־נֵ֥דֶר לַיהֹוָ֖הי״י֖ וְשִׁלֵּֽמוּ׃ (כב) וְנָגַ֧ף יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־מִצְרַ֖יִם נָגֹ֣ף וְרָפ֑וֹא וְשָׁ֙בוּ֙ עַד⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְנֶעְתַּ֥ר לָהֶ֖ם וּרְפָאָֽם׃ (כג) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא תִּהְיֶ֨ה מְסִלָּ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ אַשּׁ֔וּרָה וּבָא⁠־אַשּׁ֥וּר בְּמִצְרַ֖יִם וּמִצְרַ֣יִם בְּאַשּׁ֑וּר וְעָבְד֥וּ מִצְרַ֖יִם אֶת⁠־אַשּֽׁוּר׃ (כד) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ שְׁלִ֣ישִׁיָּ֔ה לְמִצְרַ֖יִם וּלְאַשּׁ֑וּר בְּרָכָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ (כה) אֲשֶׁ֧ר בֵּרְכ֛וֹ^ב יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר בָּר֨וּךְ עַמִּ֜י מִצְרַ֗יִם וּמַעֲשֵׂ֤ה יָדַי֙ אַשּׁ֔וּר וְנַחֲלָתִ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א דָּלְל֥וּ א=דָּלֲל֥וּ (חטף)

^ב בֵּרְכ֛וֹ א=בֵּרֲכ֛וֹ (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א-ד) {כאן מופיע תרגום פסוקים א-ד}.
סיפר אחר זה על מכה שהביא האל על המצרים, על ידי סנחריב, לפי שכינה אותו בכינוי הראוי ליאמר עלינו יותר מאשר עליו. זהו שאמר ...
תרגמתי ונבקה – תִּמַס, כמו ובקותי את עצת יהודה (ירמיהו י״ט:ז׳). ופירשתי אטים – החוזים בכוכבים, בהתאם לאומנות, עדינותה וחמלתה. (ג) מה שצירף תחילה למכה את האלילים, כדי שלא ייחסו זאת להם, ויוסיפו לטעות [אחריהם]. (ה) ונשתו מים יתיבשו המים. כמו לשונם בצמא נשתה (ישעיהו מ״א:י״ז). (ו) קמלו – שבתו. יחיד . וסוף – הוא סוג של גומא. במצרים קורעים אותו ומשתמשים בו הבַּשָׂמִים ומוכרי תבלינים במקום חוטים. והתעלות במצרים הן במקום... משתמשים בהן בפיות הנילוס בזמן גאותו כדי [להשקות?] את החטה והשעורה וזולתן מן התבואות. אח״כ... פותחים אותן. (יג) פירשתי שבטיה – בתי אבות שלה, כי איננו יודעים שום אומה מן האומות הנקראת שבט. ועשיתי אותה תיבה שאולה משבטי בני ישראל. (יד-טז) תרגמתי עועים – משובשת. עשיתי אותה כפולה. כמו ׳כר׳ ו׳ככר׳, ׳בת׳ ו׳בבת׳ ...
משמש הוא ראיה שמפלה זו היתה בזמן [סנחריב] ועל ידו. הוא מה שתיאר באמרו ועבדו מצרים את אשור (ישעיהו י״ט:כ״ג). ועל פי זה תהיה רמיזתו באמרו... ומלך עז (ישעיהו י״ט:ד׳) על סנחריב במיוחד.
אם השכלים עדים למצב מוחשי של היעתקות ממקום למקום, ואחד האישים יוצא ברכיבה מלפני ריבון העולמים, יש להסב רכיבה זו לנברא. וזה על ידי שנרחיק בהתבוננותנו, כל הדימויים המסופרים, כגון: ויעל, וירד, ויצא, ויבא ודומיהם. אף כאן רוכב (ישעיהו י״ט:א׳) – מפקיד ציוויו. ואם בשפה שאנו מתרגמים אליה לא יצלח לייחס לגזירה רכיבה, נחליף את הרכיבה ונאמר: הנה ה׳ מפקיד גזירתו בידי עב מהיר עד שיגיע למצרים. וגזירה זאת יכולה להיות ברק או רעם או אש או אחת המכות, לפי שאנו מוצאים שמדמים את המלכים לענן בגלל מהירותו, כמו שאמר הכתוב על נבוכדנצר הנה כעננים יעלה (ירמיהו ד׳:י״ג) ואמר על גוג כענן לכסות הארץ (יחזקאל ל״ח:ט׳). וזה שהביא מכה על האלילים, כדי שעובדיהם לא ייחסו את המכה להם, לפיכך אמר ונעו אלילי מצרים.
ותיאר לחימת מקצתם במקצתם... והתחיל [במלחמת] המיוחד במיוחד. ופירשנו אנחנו, דרך אמדן, בכללי שבכלליים, אמר: ילחמו תושבי כל ממלכה בתושבי חברתה. וקשה מזה, שתושבי כל ממלכה גם כן לא יגיעו לדעה מוסכמת, אבל ילחמו תושבי עיר אחת בתושבי עיר אחרת כאמרו עיר בעיר (ישעיהו י״ט:ב׳). וחמור מזה שהשבטים בעיר אחת יהיו מחולקים בדעותיהם, ואיש ילחם בחבירו. הוא שאמר איש ברעהו (ישעיהו י״ט:ב׳). וחמור מכל הם האחים והקרובים בני משפחה אחת, שתיפול מחלוקת ביניהם. ואחרי כן יעמוד אח נגד אחיו באמרו איש באחיו, ולפי מה שהקדמנו תהיה התייבשות במים וחורב במקצת הנילוס... ואגמיו. ואבלו הדייגים ועושי פשתים ונייר. ושאר מה שנזכר אירע בימי סנחריב כמו שאמר האל, ולפי שאמר בן מלכי קדם (ישעיהו י״ט:י״א) יתכן כי... מוסב לפרעה לגבי נפשו, ואפשר שהוא מוסב ליועציו.
זה שאמר ה׳ מסך בקרבה (ישעיהו י״ט:י״ד) לא שהוא השרה עליהם עצה נבערה, אלא על ידי שכילה אותם בפגעים ומלחמות, טמטם מחשבתם והטה דעתם, וכתוצאה מכך לא עמדו על צד האמת. וזה שאמר ראש וזנב (ישעיהו י״ט:ט״ו) רמז בו למלך ואנשיו וכן כפה אגמון (ישעיהו י״ט:ט״ו) – שרי הצבא וחייליהם.
אח״כ אמר בפרק על מפלת מצרים {כאן מופיע תרגום פסוקים טז-יט} קישר הנביא חמישה מאורעות אלו וקבע זמנם לזמן אחד: יהיה מצרים כנשים (ישעיהו י״ט:ט״ז); יהיו חמש ערים (ישעיהו י״ט:י״ח); יהיה מזבח לה׳ (ישעיהו י״ט:י״ט); תהיה מסלה ממצרים (ישעיהו י״ט:כ״ג); יהיה ישראל שלישיה (ישעיהו י״ט:כ״ד). וכיון שבכל אחד מהם נאמר ביום ההוא ידענו שחמשתם יארעו בזמן אחד.
באשר לביאור יהיה מצרים כנשים (ישעיהו י״ט:ט״ז) הריהו [דרך משל]. אחד מהם הוא שייעשו כנשים מצד החולשה... מצד חולשת גופם ומצד חולשת שכלם. ובסיבתם יזעקו עקב חוסר אונים שיאחזם,⁠¹ בדומה למה שאמר שאלו נא וראו, אם יולד זכר (ירמיהו ל׳:ו׳). (יז) וזה שאמר והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא בארתי לחגא שוטטות, כמו יחוגו וינועו כשכור (תהלים ק״ז:כ״ז), כי העניין ב⁠[שניהם]...
הוא שסנחריב... המלאך מפקדיו [של סנחריב] ... והוא [חזר] בבושה לארצו. ונותרו הם: מקצתם כבולים ומקצתם כפותים. כמו שאמר הנביא יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה וגו׳ (ישעיהו מ״ה:י״ד). התיר חזקיה מלך יהודה את כבליהם מצוארם וידיהם. וייהד אותם. והאמינו באלהים ובשליחו. ואז שחררם [וחזרו] לארצם. ונעשתה להם ארץ יהודה מקום שוטטות. הסתובבו בה. נכנסו ויצאו. ולא גרו בה הרבה... ארץ יהודה נעשתה באותו זמן – הודות לנס המופלא. שחולל האל בה באבדן מאה שמונים וחמישה בלילה אחד, היתה לכל מי שזכר אותה חרדה [?]... [נתעלה] חזקיהו בכך. כמאמר הכתוב וינשא לעיני כל הגוים מאחרי כן (דברי הימים ב ל״ב:כ״ג). (יח-כ) ומאמרו: יהיו חמש ערים... התיהדו על ידי חזקיהו וחזרו [לארצם]. למדו מקצת משפת הכנענים, והיו [נשבעים] בשם אלהי ישראל. ועיר ההרס היא מכללן.
עד שעה זו דיבורם שונה משל מצרים ונוטה לדיבור ארץ ישראל. וזאת [היא] ארץ גשן שהיא... יהודה... תיאר שהם... [יבנו] שם מזבח ויקימו מצבה לאלהים, לא כדי להקריב עליו [קרבנות] אלא יעשו אותן לאלהים, כעדות וראיה על עצמם שאין אלוה אלא הוא, כמו שביאר ואמר והיה לאות ולעד לה׳ צבאות. ויהיה דומה לזה המזבח שבנו בני ראובן וגד וחצי שבט בני מנשה. עשו אותו לעד ולא לקרבן. כמו שאמרו בהתנצלותם ונאמר נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא לעולה ולא לזבח כי עד הוא בינינו וביניכם ובין דורותינו אחרינו (יהושע כ״ב:כ״ו). וממה שמבהיר צורת אמונתם ושהם נאמנים להתייהדותם מאמר הכתוב, שכאשר הם יקראו לאלהים יושיעם. כי יצעקו אל ה׳ וגו׳. אשר לכפילות מושיע ורב והצילם ימנע את עושקם. ורב – יחזיר [מה שעשקום]. (כא) וכיון שדיבורו ונודע ה׳ למצרים ... זה חוזר לנביא שהוסיף בו ואמר וידעו מצרים את ה׳. הודיענו שאין בזה יותר [מהכרה]. והזבח והמנחה שתיאר אינם בארצם... אבל יובילו אותי לירושלים, כיון שהיא כיוון התפילה שלהם... ואליך ישתחוו... האל אחד... ושהוא יחד את ציון ועשה אותה מקדשו כמו שאמר אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (ישעיהו מ״ה:י״ד). (כב) תרגמתי ורפוא הראשון – ריפוי, מחמת שהוא ממכה שקדמה לו; ורפאם השנייה החלמה, כיון שלא אירע שם חולי², אך... סילוק זה מהם. (כג) ומה שאמר תהיה מסלה ממצרים אשורה מאמת שכל מה שתיאר אירע על ידי סנחריב. אמר ובא אשור במצרים לשם מלחמה. ומצרים באשור מצד המשמעת או השבי. (כד) ומה שאמר יהיה ישראל שלישיה כולל שני עניינים: האחד שמלך אשור [יבוא] למצרים, ויבואו ישראל ויקחוהו [ממצרים]. והם יהיו איפוא השלישים, כדרך שעשה [מלך] חשבון וזולתו. לפי שאמר כי חשבון עיר סיחון (במדבר כ״א:כ״ו). והעניין השני, כי עם מן המצרים שהשתנו, ועם מן האשורים נכנסו אלה ואלה אל כלל בני ישראל, ונעשו דת אחת מן... וקרא [לה] ארץ שלישיה ואמר כי האל ברך את כולם... (כה) ומעשה ידי אשור – רמז למי שהכיר בו שהוא מעשה ידיו. [ואם] האמין בזה, הרי הוא כלול בברכה עם כלל ישראל, כדרך שהוא מוסיף בכל מקום את הגר אל האזרח³. ואפשר גם כן, כי אשר ברכו מכוון לממון שהיה נקרא ברכה, כמאמר הכתוב וה׳ ברך את אברהם בכל (בראשית כ״ד:א׳). וכמו שאמר אליעזר וה׳ ברך את אדוני וגו׳ (בראשית כ״ד:ל״ה), ויהיה הממון שלקח מלך אשור מן המצרים (?) יקחו בני ישראל את הכל ממלך אשור. ולפיכך אמר הכתוב שלישיה ברכה וכדרך שהיה בדור אברהם, שהרי לקח אמרפל ורעיו ממון שתים עשרה אומות, ואברהם לקח את הממון [מכדרלעמר וחבריו] ונעשו שש עשרה [אומות]⁠⁴ כפי שפירשנום⁵: אמרפל, [אריוך] כדרלעמר ותדעל, ורפאים וזוזים... ושעיר ועמלק ואמֹרי, ברע, ברשע... ומלך בלע⁶. אוסף קטעי הגניזה (בהכנה) מפירוש רס"ג שחלקם הגדול זוהו ותורגמו על ידי פרופ' יהודה רצהבי, באדיבות מכון מש"ה ומוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות). ההקדמה לספר תורגמה על ידי פרופ' חגי בן-שמאי, תרביץ ס', ומופיעה כאן באדיבות כתב העת. האוסף נערך על ידי הרב ישי רונן עבור על־התורה (כל הזכויות שמורות).

הערות

¹ בסיני (קלב עמוד י) תרגם רצהבי: בכללן שיזעקו כנשים [בעת לידה] כמאמר [הנביא] שאלו נא וראו אם יולד זכר (ירמיהו ל׳:ו׳).

² וכך הוא בתרגומו שבידינו.

³ לדוגמא: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם (ויקרא י״ט:ל״ד).

⁴ שתים עשרה שנזכרו קודם בתוספת ארבעת המלכים שלחם בהם אברהם.

⁵ כנראה שכוונת הגאון לפירושו לספר בראשית. פרק זה לא הגיע אלינו.

⁶ דומה שהגאון מפרט כאן שש עשרה אומות שהזכירן לעיל.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון